ראש פינה שנחשבת כיום לאחת המושבות היפות בישראל, ומושכת אליה תיירים רבים מדי שנה החלה כמושבה חלוצית קטנה בשם "גיא אוני", אשר ידעה קשיים רבים.
בעברה הרחוק ננטשה על ידי מתיישביה הראשונים ונלחמה על קיומה, עד שהגיעו מתיישבים אשר גילו אותה מחדש, שינו את שמה ל"ראש פינה" והפכו אותה אט אט למושבה בעלת תפקיד משמעותי בהתיישבות היהודית בארץ לפני קום המדינה.
הקמת גיא אוני
בשנת 1875 יזם אלעזר רוקח התיישבות חקלאית חלוצית בסמוך לצפת, באדמות שנרכשו מערביי הכפר ג'עוני.
המצב הביטחוני המעורער ונטייתם של העות'מאניים שלא לאשר הקמת יישובים חדשים, גרמו להם להעדיף להיצמד ולהרחיב יישוב ערבי קיים וגם לחסות בצילו למען ביטחונם.
רוקח ארגן סביבו כ- 17 משפחות, אשכנזיות ברובן, אשר רכשו כ- 4,000 דונם של אדמה, מחצית מאדמות הכפר, חלקה הררית וחלקה מישורית, והקימו בה התיישבות חקלאית. המתיישבים חיו בחושות עשויות בוץ, ממש כפי שחיו ערביי הכפר הצמוד.
מדוע גיא אוני?
בשנת 1878 הוקם היישוב שזכה לכינוי גיא אוני המתבסס על השם הערבי ג'עוני ומשמעותו "מקור כוחי" המתיישבים הראשונים רצו לשנות את אורח חייהם.
הם ביקשו להפסיק להתבסס על כספי החלוקה, בהם היה תלוי היישוב הישן לקיומו, לעבוד את האדמה ולחיות מהתוצרת החקלאית. האדמות עליהן התיישבו היו גיא בו השקיעו את מיטב אונם, כוחם ולבסוף, גם צערם.
גיא אוני – החלום ושברו
המתיישבים היו אמנם נחושים ונועזים ביחס לימים ההם, אולם המציאות אותה פגשו ביישוב החדש לא היתה פשוטה והמזל לא האיר להם פנים. האדמות שרכשו היו אדמות טרשים קשות לעיבוד ולמתיישבים לא היה הניסיון החקלאי הנדרש.
השנה היתה שנת בצורת, האדמות לא נתנו יבול, הבהמות לקו בדבר והעדר חוסל, וגם המתיישבים עצמם סבלו מרעב ומחלות. ניסיונות לגייס עזרה וכספי תרומות נתקלו ביחס אדיש ועוין מצד תושבי צפת השמרנית, שהתנגדו מלכתחילה לדרכם האידיאולוגית והמעבר מתורה לחקלאות.
אחרי כשנה הגיעו המתיישבים לפת לחם והיישוב החל להתפורר. ומרבית המשפחות נשברו, חזרו לעולם החרדי בצפת או התפזרו למקומות אחרים. האדמה נשארה ברשותם, אך בגיא אוני נותרו שלוש משפחות בלבד.
מגיא אוני לראש פינה
אלעזר רוקח לא התייאש וניסה לשכנע יהודים בתפוצות לעלות לישראל ולהקים יישובים חקלאיים. שנים ספורות לאחר מכן, בשנת 1882 מאמציו נשאו פרי וקבוצת חסידים מהעיר מוינשט ברומניה החליטו לעלות לארץ ולעסוק בחקלאות.
הם שלחו את דוד שוב כראש הועד, לאיתור מקום מתאים להתיישבות והוא בחר בגיא אוני בזכות הנוף, מזג האוויר הנוח והשכנים הערבים שהעניקו סיוע ובטחון.
מתיישבי וינשט רכשו את אדמות היישוב מהיהודים ואדמות נוספות מהכפר ג'עוני, והחליטו לשנות את שם היישוב מגיא אוני לראש פינה בהתבססם על הפסוק מספר תהילים פרק קי"ח "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה".
אותה אבן שהבונים זרקו כי נראתה להם מיותרת וחסרת ערך, משמשת בסופו של דבר כאבן היסוד, המשמעותית ביותר. השם רמז על כוונתם להתגבר על כשלון ההתיישבות הקודם ולהניח אבן פינה להתיישבות חדשה ומוצלחת.
