בשנת 1875 רכש אליעזר רוקח מצפת עם חברים נוספים מחצית מאדמות הכפר הערבי ג'עוני. כשלש שנים לאחר רכישת האדמות התיישבו במקום מספר משפחות וקראו לו בשם העברי החדש, גיא אוני. עברות של ג'עוני.
תקופת ההקמה של היישוב נתקלה בקשיים רבים. המתיישבים סבלו ממחלות קשות, בצורת ורעב. אמצעי הייצור החקלאי חוסלו ומרבית המשפחות חזרו לצפת והמשיכו לחיות בחסות כספי החלוקה במקום לחיות מעבודת האדמה.
חלק מתושבי הכפר ג'עוני, הגישו סיוע למתיישבים החדשים שנחתו על אדמתם למרות שעברתו את שמו המקורי של הכפר.
מדינות ערב דחו את החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל ויצאו למלחמה כוללת למניעת החלוקה. מרבית תושבי הכפר ג'עוני נטשו את בתיהם או הוכרחו לעשות כן כמו בכפרים האחרים.
חלק מתושבי ג'עוני ברחו ללבנון והתמקמו במחנות הפליטים, אחרים שוכנעו לנדוד לישובים אחרים והמעטים שנשארו האמינו ביכולת הסורים לפלוש לשטח ולהגן עליהם מפני הפולש היהודי. תקוותם נגוזה.
אדמות הכפר עובדו בהמשך על ידי היהודים שנכנסו במקום הערבים שנטשו. הבתים הערביים אוכלסו על ידי עולים חדשים שזה מקרוב באו ועל ידי חיילים משוחררים ממלחמת העצמאות.
דוד שוב יצא בשליחות המוסדות המיישבים לאתר קרקע לרכישה באזור צפת, ג'עוני והסביבה.
את רשמי מסעותיו פרסם בספרו "זיכרונות מבית דוד". במהלך בדיקותיו המקדימות מצא כי בכפר ג'עוני יש 3 מעיינות מים והאדמה פוריה ומתאימה לחקלאות. הכפר ממוקם בשיפוע אל מול הר כנען. מי המעיינות יוצאים לנחל הזורם בין ההר עליו יושב הכפר לבין הר כנען.
הנהר משקה את הגינות והפרדסים והאדמה נותנת את יבולה. תשתית זו שיכנעה את הרב דוד שוב לרכוש את האדמות מבני הכפר. עם זאת נותרו קשיים רבים אחרים כמו, העדר תשתית דרכים וכבישים לערי החוף, דרכים לא סלולות מסביב לכפר, קושי תנועה וניידות לבהמות המסע והולכי הרגל שנדרשו לסקל אבנים כדי לפלס את הדרך למחוז חפצם.
למרות שהשלטון התורכי בארץ הגביל את רכישת הקרקעות למי שאינו נתין עות'מאני, הצליחו היהודים לרכוש כ-4000 דונם מאדמות הכפר ג'עוני באמצעות האגודה שבראשה עמד אליעזר רוקח.
עד לפלישה היהודית לכפר ג'עוני ורכישת אדמותיו הוא נחשב לאחד הכפרים הגדולים. מספר תושביו עמד על כ-4500. בהמשך, ירד מספרם לכמה מאות בודדות.
לאור המצב הביטחוני המתוח באותה תקופה של תחילת רכישת הקרקעות בשנת 1878 העדיפו היהודים להתיישב בסמוך לכפר ג'עוני וכך נהנו מחסותו של המוכתר המקומי, שניהל מערכת יחסים וקשרים הדוקים ויציבים עם השלטון העות'מאני.
היהודים התגוררו בחושות עשויות בוץ כפי שחיו חלק מתושבי ג'עוני. לחלק האחר של התושבים היו בתי אבן מרשימים בגודלם ועיצובם. חלק מהבתים האלה עדיין נמצאים בעיר העתיקה של ראש פינה עד היום.
בניגוד ליהודים, לערבים תושבי כפר ג'עוני היו יחסים תקינים וסבירים עם הבדואים שחיו בסביבתם הקרובה. הרועים הבדואים השקו את עדרי הצאן מהמים שנבעו ממעיינות הכפר. הערבים לא הביעו התנגדות ובכך שמרו על סטטוס קוו ביחסים עם הבדואים.
המתיישבים היהודים שעלו לג'עוני השתלטו על מכסת המים ובכך העלו את היחסים עם הבדואים לפסים של מתיחות ויריבות על שימוש במקור המים. הבדואים לא ויתרו בנקל על מקור מים חיים. היהודים ביקשו וקיבלו את הגנתו של מוכתר הכפר ג'עוני שידע לכפות פתרון של פשרה על השימוש במי המעיינות בכפר.
